מוטי מיכאלוב השקעות בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
31267-03-10
1.7.2010
בפני :
אורי שהם

- נגד -
:
1. מוטי מיכאלוב השקעות בע"מ
2. סמי נקש

:
מאיר כהן
החלטה

החלטה

הרקע לבקשה וטיעוני הצדדים

לפניי בקשה מטעם התובעים בתיק (הם המבקשים או הנתבעים שכנגד) לדחות ו/או למחוק תביעה שכנגד שהוגשה ע"י כהן מאיר (להלן:"המשיב 1") ורותי אורן (להלן:"המשיבה 2"), הם התובעים שכנגד, וזאת משני טעמים. הטעם הראשון, עניינו צירופה שלא כדין של הגב' רותי אורן כתובעת שכנגד, אף שזו לא שימשה נתבעת בתביעה המקורית, ומבלי שהוגשה בקשה בנושא לבית המשפט. הטעם השני, נעוץ בעובדה כי התביעה שכנגד לא הוגשה יחד עם כתב ההגנה, אלא כשלושה שבועות לאחר מכן. לחילופין ובמידה שיוחלט לדחות את הבקשה, התבקש בית המשפט ליתן ארכה למבקשים להגשת כתב הגנה שכנגד. בתגובה לבקשה, טענו המשיבים, כי המשיבה 2 הינה בת זוגו של המשיב 1 ושותפה מלאה להסכם העומד ביסוד הסכסוך בין הצדדים, ועל כן מן הראוי שתשמש צד בתביעות ההדדיות בין הצדדים. כמו כן, בירור תביעת המשיבים כתביעה שכנגד ולא כתביעה עצמאית, ייעל את הדיון ויחסוך זמן שיפוטי יקר, שכן המדובר בתביעות באותו נושא. באשר למועד הגשת התביעה שכנגד, טען ב"כ המשיבים, כי עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי") אין חובה להגיש את התביעה שכנגד ביחד עם כתב ההגנה, וכי על בית המשפט לדון בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה העיקרית, משום שמדובר בתביעות באותו עניין והמעוררות אותן שאלות משפטיות ועובדתיות. לחילופין התבקש בית המשפט לקבוע, כי שתי התביעות ידונו בנפרד.

דיון הכרעה

במקרה דנן הוגשה תביעה שכנגד ע"י אחד מהנתבעים בתביעה המקורית, כשאליו הצטרפה תובעת, שלא שימשה צד לתביעה המקורית. לשון תקנות 56-54 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקות בנתבעים שכנגד, מבהירה כי ניתן לתבוע בתביעה שכנגד גם גורם שלא שימש תובע בתביעה המקורית, אולם התקנות אינן מעגנות במסגרתן זכותו של פלוני, שלא שימש נתבע בתביעה המקורית (ובענייננו, המשיבה 2) לתבוע בתביעה שכנגד צד לתביעה המקורית. יחד עם זאת, ניתן לפרש את תקנה 21 לתקנות, המתארת את הנסיבות בגינן ניתן לצרף תובעים לתביעה, כהוראה המתירה לצרף תובע לתביעה שכנגד, אף אם אין מדובר בנתבע לתביעה המקורית (ראו ת"א (י-ם) 10936/01 ייזום מוניציפלי כלכלי (1995) בע"מ נ' בר הלל (ניתן ביום 12.05.03)).

לשון התקנה קובעת כי "מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". עפ"י כתב התביעה, המשיבה 2, בת זוגו של המשיב 1, ערכה את ההסכם נשוא התביעה, ומכתבי הטענות של שני הצדדים עולה כי היא היתה מעורבת ביישום ההסכם ובסכסוך שנתעורר לאחר מכן. אין ספק, כי טענות המשיב 1 והמשיבה 2 נגד התובעים הינן זהות ועוסקות באותן עובדות, ולו היו מוגשות על ידם תביעות נפרדות נגד התובעים בתביעה המקורית, היה טעם ראוי לאחדן. מאחר שתביעה שכנגד היא תביעה לכל דבר ועניין, סבורני כי ניתן, בנסיבות דנן, להורות על צירופו של בעל דין חדש, היא המשיבה 2, לתובע שכנגד, ולאפשר לשניהם יחד לתבוע את המבקשים, בתביעה שכנגד.

הנני מסכים עם טענת המבקשים, כי לצירופה של המשיבה 2 כתובעת שכנגד, היה מקום להקדים בקשה מתאימה לבית המשפט, ולקבל לכך את רשותו. המשיבים גם חרגו מסדרי הדין המקובלים, שעה שהגישו את כתב התביעה שכנגד כשלושה שבועות לאחר הגשת כתב ההגנה, ולא יחד עימו, וזאת מבלי לבקש מבית המשפט להאריך את המועד להגשתו. ויודגש, כי אף שתקנה 53 (א) לתקנות קובעת, כי כתב התביעה שכנגד יוגש "נוסף" על כתב ההגנה, היינו במסמך עצמאי ולא כחלק מכתב ההגנה, כפי שהיה בעבר, אין משמעותה ויתור על הדרישה כי זו תוגש "במסגרת הליך התביעה המקורית וכחלק ממנו" (רע"א 4223/06 כץ נ' גוטליב (לא פורסם, ניתן ביום 25.5.08). יחד עם זאת, אינני סבור כי חריגה זו של המשיבים 1 ו-2 מכללי הפרוצדורה מצדיקה דחייה או מחיקה של התביעה שכנגד. ראשית, משום שהענות לבקשה זו ואילוץ המשיבים להגיש את התביעה הנגדית באופן נפרד ועצמאי, תסרבל את ההליכים בתיק, וככל הנראה תבזבז זמן שיפוטי בשאלת איחוד התביעות בעתיד. התביעה והתביעה שכנגד נסובות סביב הסכם שנחתם בין המבקשים והמשיבים, כאשר בכל אחת מהתביעות נטען, כי הצד האחר הפר את ההסכם, באופן המזכה את התובעים בסעדים. ברי, כי הכרעה בתביעה האחת כרוכה ומשפיעה על ההכרעה בתביעה האחרת, ולכן יש לדון בהן יחדיו. שנית, הסעד המבוקש ע"י המבקשים ראוי שיינתן במשורה. הלכה היא כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה לעולם הוא עדיף על פני פתרון דיוני פורמלי" (אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 85 (מהדורה עשירית, 2009)).

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה לדחייתה או למחיקתה של התביעה שכנגד.

לאור דחיית הבקשה היה מקום, לכאורה, לחייב את המבקשים בהוצאות , אך בשים לב להתנהלותם של המשיבים בסוגיה זו, אינני רואה ליתן צו להוצאות .

המבקשים יגישו כתב הגנה שכנגד תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו.

ניתנה היום, י"ט תמוז תש"ע, 01 יולי 2010, בלשכה ותומצא לצדדים ע"י המזכירות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>